מאמרים אקדמיים

  • ערן טאוסיג "התנגדות להסדר פשרה בתובענה ייצוגית – אליה וקוץ בה" הפרקליט נג 393 2014

    מאמר זה דן במנגנון ההתנגדות לבקשה לאישור הסדר פשרה בתובענות ייצוגיות, המוסדר בישראל בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006. המאמר בוחן את ההסדר הקבוע בחוק, עונה על השאלות הפרשניות העולות מן ההסדר ומציג את ההסדר המקביל בארצות-הברית. כן מציג המאמר את הבעייתיות הגלומה במנגנון ההתנגדות, ומציע כיצד להשתמש בו באופן שיצמצם את אותה בעייתיות.

    למאמר>>
  • שרון חנס ואלון קלמנט, "חישוב הנזק בתובענה ייצוגית בגין הטעיה בניירות-ערך" עיוני משפט, לה 702-639 (2013).

    אחת השאלות הקשות בתובענות ייצוגיות בגין הטעיה בניירות-ערך היא כיצד יש לחשב את גובה הנזק שנגרם לחברי הקבוצה המיוצגת. בפסק-הדין בעניין רייכרט נ' יורשי שמש קבע בית-המשפט העליון שתי שיטות חלופיות לחישוב הנזק- "שיטת חסרון-הכיס" ו"שיטת חסרון-הכיס המקורבת"- בהניחו כי שתי השיטות יובילו לתוצאות דומות. במאמר זה מוסברות שתי השיטות הללו, משום שהן בוחנות את הנזק שנגרם למשקיעים בנקודות זמן שונות: "שיטת חסרון-הכיס" קובעת את הנזק על-פי ערכו במועד שבו נעשתה ההטעיה (נזק אקס-אנטה), ואילו "שיטת חסרון-הכיס המקורבת" קובעת את הנזק על-פי ערכו במועד שבו התגלתה ההטעיה (נזק אקס-פוסט). אף שיש מקרים שבהם הערכת הנזק על-פי שתי השיטות תוביל לתוצאות דומות, יש מקרים (ועניין רייכרט הוא אחד מהם) שבהם יובילו שתי השיטות לתוצאות שונות בתכלית.
    הטענה העיקרית במאמר היא שיש לחשב את הנזק למשקיעים על-פי ערכו במועד שבו התגלתה ההטעיה (אקס-פוסט). חישוב הנזק באופן זה מטיל על המשקיעים את הסיכונים הכרוכים בהשקעה בשוק ניירות-ערך אשר אינם קשורים סיבתית להטעיה שהוטעו. חישוב כזה גם תואם את המדיניות המשפטית המשתקפת בוויתור על דרישת ההסתמכות בתביעות בגין הטעיה בניירות-ערך. לבסוף, חישוב כזה נהנה מיתרונות אדמינסטרטיביים בשאלות הנוגעות בהגדרת הקבוצה המיוצגת ובחישוב הנזק הכולל בתובענה הייצוגית.
    המאמר מציע גם שיטה חלופית ל"שיטת חסרון-הכיס המקורבת", אשר מתבססת כמוה על השינוי שחל במחירו של נייר-הערך במועד גילויה של ההטעיה. בדומה ל"שיטת חסרון- הכיס המקורבת", השיטה היא שיטת אקס-פוסט, אולם היא פשוטה בהרבה ליישום ומדוייקת יותר במקרים רבים. 

    למאמר>>
  • אמיר ויצנבליט, "ייצוג הולם בהסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות" משפטים מג, 351 (2012)

    מקומן של התובענות הייצוגיות נעשה מרכזי יותר ויותר בנוף המשפטי הישראלי, ועמו מקומם וחשיבותם של הסדרי הפשרה בהליכים אלו. במאמר זה נידונה השאלה האם במסגרת הדיון באישור הסדרי פשרה בתובענה ייצוגית, על בית המשפט לבחון את התקיימותו של תנאי נוסף, אשר אינו מנוי במפורש בהוראות החוק הנוגעות לעניין זה, והוא אם חברי הקבוצה "יוצגו באופן הולם" על ידי התובע המייצג ובא כוחו. במסגרת המאמר מוסבר כי לשאלת הייצוג ההולם תפקיד מפתח באישור הסדרי פשרה בהליך הייצוגי, ועל אף היעדרה מהוראות החוק העוסקות בעניין זה חובה על בית המשפט לבחנה. במאמר מוצגת סוגיית הייצוג ההולם לא אך כתנאי נפרד הנוסף לרשימת התנאים שעל בית המשפט לבחון עובר לאישור ההסכם, אלא כעיקרון המהווה את ההצדקה לחיוב חבר הקבוצה בהסכם אשר הוא לא נתן את הסכמתו לו, וכתכלית מרכזית של ההוראות השונות המנויות בחוק בעניין זה אשר לאורה יש לפרשן וליישמן. כן נידונות במאמר סוגיות מרכזיות שונות הנוגעות לאישור הסדרי פשרה ייצוגיים , וכל אחת מהן נבחנת ומנותחת לאור עקרון הייצוג ההולם: הדרישה בחוק בדבר קיומן של שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, קביעת הגמול ושכר הטרחה לתובע המייצג ובא כוחו, הסדרי פשרה מסוג "הסכמי שובר" ותפקידם של הבודק וגורמים חיצוניים אחרים בבחינת ההסכם.

    למאמר>>
  • רונן עדיני "גם זו דרך לסיים- על הסדרי הסתלקות בתובענה ייצוגית" הפרקליט נב (1) (2012)

    מאמר זה עוסק במגוון הסוגיות הנוגעות לבקשת תובע ייצוגי להסתלק מתובענה ייצוגית שהגיש. המאמר מסביר מהי הסתלקות תובע מייצג מתובענה ייצוגית, מהם יתרונותיה ומהם חסרונותיה המרכזיים. בהמשך מציג המאמר את האפשרויות הניצבות בפני בית המשפט במקרה של בקשת הסתלקות ומבחין בין הסוגים של הסדרי הסתלקות בתובענה ייצוגית. לבסוף, מוצעות הצעות לקביעת אמות מידה בנושא זה, שיסייעו הן להרתעה מפני הגשת תביעות סרק, והן להסדרת הנושא.

    למאמר>>
  • אלישבע ברק "ממרומי נבו- תובענה ייצוגית ומשפט העבודה הקיבוצי: היחיו שניהם יחדיו? בעקבות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006" ספר בך, 617- 577 (2011 הוצאת נבו, עורכים: דוד האן, דנה כהן-לקח, מיכאל באך).

    המאמר מציע לבטל את החריג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק לפיו אין לאשר תובענה ייצוגית כאשר על העובד והמעביד חל הסכם קיבוצי. המחברת מציעה לאפשר את הגשת הבקשה לאישור ולהעניק לבית הדין את הסמכות להכריע בעצמו, בהתאם לנסיבות המקרה, האם יש מקום לאשר את התובענה כייצוגית על אף קיומו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים. לטענת המחברת, בכל מקום שבו יכול העובד להגיש תביעה אישית כנגד מעסיקו במקום עבודה מאורגן, יש לאפשר לו להגיש גם בקשה לאישור תביעתו האישית כייצוגית. המחברת מפרטת מהם אותם המקרים ומסבירה במאמרה מדוע אפשרות זו לא תפגע ביחסי העבודה הקיבוציים.

    למאמר>>
  • אלון קלמנט, "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית", משפטים מא 5 (2011)

    מאמר זה דן בהליכי פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית. המאמר מציג את הבעייתיות המובנית בהליכים אלה ומסביר כיצד חוק תובענות ייצוגיות מתמודד עם בעייתיות זו. המאמר בוחן את ההסדרים הקבועים בחוק לאישור הפשרה וההסתלקות ועונה על השאלות הפרשניות הרבות שעולות בקשר עם הסדרים אלה לאור מטרותיה של התובענה הייצוגית: מימוש זכות הגישה לבית המשפט, אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת החוק, וניהול הוגן, יעיל וממצה של תביעות. המאמר מציע לפתור את הבעיות הרבות בפשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית באמצעות יישום דווקני של הפרוצדורות שקבועות בחוק לאישור ובאמצעות מתן תמריצים לצדדים להסדר הפשרה, שיביאו אותם לקיים את הפרוצדורות הללו ולהגיע לפשרות ראויות. המאמר בוחן את יישומן של הוראות החוק בבתי המשפט עד כה וממליץ לאמץ מגמה מחמירה יותר מזו הנוהגת כיום בשלב האישור.

    למאמר>>
  • גיל אוריון וזיו שוורץ "מנגנונים לפיקוח על מימושה של הפשרה בהליך הייצוגי" עלי משפט 9, 147-173 (2011).

    המאמר סוקר את בעיית הנציג בהליך הייצוגי, בדגש על שלב אישור הסדר הפשרה וביצועו לאחר אישורו כפסק-דין. בעיית הנציג בהליך ייצוגי באה לידי ביטוי בכך שהתובע הייצוגי ובא כוחו, אשר אמונים על ייצוג חברי הקבוצה, עלולים להימצא בניגוד עניינים ולהעדיף את האינטרסים האישים שלהם על פני אינטרס הקבוצה. בעיית הנציג קיימת לכל אורך ההליך הייצוגי, ובמיוחד בשלב ניסוח הסדר הפשרה וזאת בשל החשש שמייצגי הקבוצה יסכימו להסדר שבמסגרתו תועדף טובתם האישית על פני טובת הקבוצה. בנוסף, בעיית הנציג קיימת גם לאורך מימוש הסדר הפשרה, לאחר אישורו כפסק-דין. זאת מכיוון שפערי המידע הקיימים עלולים למנוע מחברי הקבוצה המיוצגת לממש את הזכויות שנקבעו עבורם בהסדר הפשרה. המאמר מציג בעיות אלה ומציע מנגנונים שונים לצמצומן, לרבות פיקוח על מימוש הוראות ההסדר.

    למאמר>>
  • עידו באום "מקלות בגלגלים: ערעור ברשות על החלטות ביניים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בנושא כלכלי", משפטים על אתר 3, 45-64 (2011)

    בחודש דצמבר 2010 נכנס לתוקפו חוק בית משפט (תיקון מס' 59), התש"ע -2010 ("התיקון לחוק"), שכונן את המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב המכונה "בית המשפט הכלכלי". טריבונל זה נועד לחזק את ההגנה על משקיעים בשוק ההון, בין היתר באמצעות הגברת האכיפה האזרחית. התיקון לחוק מבקש לקדם את השימוש בתובענה הייצוגית בעילות מדיני חברות וניירות ערך ככלי אכיפה מרכזי באמצעות ייעול הדיון באישורן של בקשות לאישור תובענות אלה, הסובל כיום מסרבול ומאטיות עקב הליכי ערעור רבים וממושכים שמרתיעים את התובעים ומתישים אותם. 
    כדי לייעל את הדיון בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות כונן התיקון לחוק מנגנון השגה ייחודי בשני סוגים של "החלטה אחרת" : האחד החלטה בשאלה אם תובענה מסוימת היא בנושא כלכלי, והאחר החלטה המאשרת בקשה להגשת תובענה ייצוגית. על החלטות בינייים אלה אפשר להשיג מעתה בדרך של בקשה לדיון חוזר בזכות מפני מותב מורחב של בית המשפט הכלכלי במקום בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. המנגנון החדש, תואם את מגמת סדר הדין האזרחי לצמצום רשות הערעור בהחלטות ביניים. עם זאת המנגנון ממריץ בעלי דין לנצל את רשות הערעור על החלטות ביניים שלא נכללו במסגרתו כדי להערים קשיים על בעלי הדין שכנגד באופן שיכשיל את מטרת המחוקק. רשימה זו ממחישה- באמצעות החלטת בית המשפט הכלכלי בפרשת מכתשים -אגן- את החסר במנגנון הדיון החוזר החדש ומציעה דרך לתקנו. 

    למאמר>>

  • אלון קלמנט, "הבעיתיות באישורן הגורף של פשרות בתובענות ייצוגיות", עורך דין ינואר 2010.

    מאמר זה מעלה את סוגיית הפשרות הלא ראויות בתובענות ייצוגיות. מאז נחקק חוק התובענות הייצוגיות, חלה עלייה ניכרת במספר התובענות הייצוגיות שהוגשו, רובן עוסקות בתחום הצרכנות. לצד עלייה זו, עולה כי במקרים רבים התביעות מסתיימות בפשרות לא ראויות המתגמלות את התובעים ומקפחות את הקבוצה המיוצגת. הכותב מתריע מפני הסכנות העיקריות שבאישור פשרות אלו: פגיעה בזכות העמידה של חברי הקבוצה המקופחים בעתיד, וכמו כן, עידוד הגשת תביעות סרק המתגמלות את המתפשרים. על-אף שנקבעו בחוק מנגנוני פיקוח קפדניים לפשרות, נראה כי מגמת בתי-המשפט הינה לאשר פשרות ללא בחינה ופיקוח. הכותב קורא לבית המשפט העליון לנקוט בנושא זה עמדה המגשימה את תכלית החוק והאינטרס הציבורי באופן הולם. 

    למאמר>>
  • אלון קלמנט ואסף חמדני, "הגננה יצוגית וגביה לא חוקית", משפטים לח 445 (2009)

    חוק תובענות ייצוגיות מגביל במידה ניכרת את האפשרות להגיש תובענות ייצוגיות נגד המדינה ונגד רשויות ציבור אחרות. החוק מאפשר לנהל תובענה ייצוגית נגד רשות בעיקר לצורך השבה של תשלומים שנגבו שלא כדין, וגם תובענות אלה כפופות למגבלות רבות. על רקע זה מציע המאמר מנגנון דיוני עדיף לטיפול בסכסוכים שעניינם כספים שנגבו שלא כדין – ההגנה הייצוגית. מנגנון ההגנה הייצוגית מעניק לנתבעים – שאליהם מופנית דרישת התשלום – את האפשרות לנהל את הליך ההגנה באופן קבוצתי, ובכך מקנה להם יכולת אפקטיבית לשטוח את טענות ההגנה שלהם בפני בית המשפט. יתר על כן: טוענים הכותבים כי לשם השבתם של כספים שנגבו שלא כדין, הרי שבסכסוכים הנוגעים לגבייה לא חוקית – בין אם על ידי מוסדות פרטיים ובין אם על ידי רשות ציבורית – ההגנה הייצוגית עדיפה לא רק על ההגנה האינדיבידואלית אלא גם על התובענה הייצוגית. יתרונותיה של ההגנה הייצוגית נובעים מנקודת הזמן המוקדמת שבה ניתן ליזום אותה, היינו: עם תחילת הגבייה שלא כדין, להבדיל מתובענה ייצוגית להשבתם של כספים שנגבו, הדורשת גבייה כתנאי מוקדם. מכך נגזרים כמה יתרונות: ראשית, ההגנה הייצוגית יוצרת תמריצים לאיתור מוקדם של פגמים אפשריים בדרישת התשלום והבאתם הזריזה לליבון בפני הערכאות; שנית, בחינה של חוקיות התשלום במועד הדרישה לביצועו אינה כפופה לקשיים של בתי משפט לפסוק השבה בדיעבד גם כשברור שהתשלום לא היה חוקי. קשיים אלה נובעים משינוי מצבו של מקבל התשלום לרעה כמו גם מחוסר-הוודאות התקציבי המתעורר כשרשות ציבורית נדרשת להשיב סכומים ניכרים שגבתה בעבר שלא כדין; שלישית, הליך ההגנה הייצוגית אינו כפוף למכשולים המשפטיים העלולים למנוע מי שהסכים לכאורה לביצוע התשלום, ושילם אותו מלכתחילה, מתקיפתו בדיעבד; לבסוף, ההגנה הייצוגית מונעת מצבים שבהם אזרחים ששילמו תשלומים שלא כדין לא יוכלו לקבלם חזרה עקב חשש מחדלות פירעון של המוסד שקיבלם.

    למאמר>>
2

החוקים, התקנות ופסקי הדין באדיבות אתר נבו

Design: NERUBAY DESIGN | Developed by: WiseGroup Media LTD